סִירְ׳

סַרְקָיָא, סַרְקַיי, סַרְקָאָה, סַרְקַאי, סִירְ׳ch. sam(סרקי Sarḳí). Y.Bets. V, end, 63b, v. יְקַר. Y.Dem.I, 22a top מרגלי מן דמלכא סרקיא (prob. to be read דסַרְקָאִי) one of the jewels belonging to a chief of the Saracens. Y.B. Mets.II, 8c top זבנין ליה … מחד סיר׳ they bought for him (R. Simon ben Sheṭaḥ) the ass of a Saracen; (Deut. R. s. 3, in Hebr. dict.: ישמעאלי); a. fr.Pl. סַרְקָאִין, סַרְקָאֵי, סַרְקָיִין. Targ. Y. I Gen. 37:25 (ed. Amst. ערביין; Y. II סְרָקָיִין). Ib. 39:1 Ar. (ed. ערבאי).